<h1>סמ"ק סימן קפ"ג</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ואין מקדשין האשה בעל כרחה (דף י"ב) ואם כפו האיש לקדש קדושיו קידושין (ש"ע מ"ב וי"א שאינה מקודשת הלכך הוי ספק).
<h2>דף ה:</h2>
האשה שנתנה כסף ואמרה הריני מקודשת לך אינה מקודשת, וכן נתנה היא ואמ' הוא (ש"ע הרי את מקודשת לי בהנאה שקבלתי ממך מתנה) אם לא באדם חשוב (ש"ע וצריך חקירת חכם מי נקרא אדם שאינו חשוב להתירה בלא גט) אבל נתן הוא ואמרה היא מקודשת מספק (ש"ע אם ענה הבעל הן או דבר עמה על עסקי קדושין הוי מקודשת ודאי).
<h2>דף ו:</h2>
והמקדש במלוה שהאשה חייבת לו אינה מקודשת ואפילו במלוה בשטר דמלוה להוצאה ניתנה ואף אם היו המעות שהלוהו לה בעין, אבל אם קדשה בהנאת מחילת מלוה מקודשת שזה עדיף כך פיר' רש"י, אבל בשטר חוב דאחרי' וכן במשכון שבידו והחזיר לה המשכון שבידו (ש"ע וי"א אפי' לא החזיר לה המשכון מקודשת) מקודשת אפילו במלוה שהיא חייבת.
<h2>דף ח:</h2>
האומר לאשה (דף מ"ד) התקדשי לי בדינר נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד אינה מקודשת (ש"ע ל' ואצ"ל אם זרקתו בפניו למקום שאינו אבד) תנהו לאבא (שם דף ח') או לאביך על מנת שיקבלם לי מקודשת.
<h2>דף ט.</h2>
המקדש בשיראים ואמר לה בחמשים ונמצא אחרי כן שהוא שוה חמשים מקודשת, ואומר רבינו תם (שם בתוס' ובאשירי פ"ז) דדווקא שיראים אבל אבן טובה צריך שומא ודאית ולפיכך אין מקדשין בטבעת שיש בה אבן עד שיסירו את האבן (ש"ע אפי' אמרו העדים תחת החופה שהוא של זהב ונמצא של נחשת חיישינן לקדושין).
<h2>דף ט:</h2>
שטר קדושין שכתבו שלא לשמה או לשמה ושלא מדעת' אינה מקודשת (ש"ע ואם כתבו שלא מדעתה הרי זו ספק מקודשת ואם הנייר הוא שוה פרוטה מקודשת על כל פנים) ושלא מדעתה (פיר' שהיתה הכתיבה שלא מדעת האשה) אף על פי שקבלה מדעתה אינה מקודשת.
<h2>דף יב:</h2>
ולא יקדש אדם אשה עד שיראנה ומצוה לקדש בו יותר מבשלוחו ואסור לאדם לקדש בביאה או בלא שידוכין או בשוק ואם קידש קידושיו קידושין.
<h2>דף יט.</h2>
ואומ' (מ"א וי"ט) אדם לבתו קטנ' צאי וקבלי קידושיך (ש"ע וי"א דאין בת קטנ' יכול' לקבל קידושי' אלא האב בעצמו וכדי להוצי' נפשו מפלוגת' יחזיק האב יד הקטנה או יעמוד אצלה כשתקבלן והכי עדיף טפי משקבלו בעצמו וכשאין האב בעיר אם הכינה האב להכניסה לחופה הוי כאילו היה אצלה).
<h2>דף יט:</h2>
האומר (כתובות נ"ו) לאשה הרי את מקודשת לי במנה על מנת שאין ליך עלי שאר כסות תנאו קיים, על מנת שאין ליך עלי עונה תנאו בטל.
<h2>דף מא.</h2>
ולא יקדש אדם אשה עד שיראנה ומצוה לקדש בו יותר מבשלוחו ואסור לאדם לקדש בביאה או בלא שידוכין או בשוק ואם קידש קידושיו קידושין.
<h2>דף מז.</h2>
והמקדש במלוה שהאשה חייבת לו אינה מקודשת ואפילו במלוה בשטר דמלוה להוצאה ניתנה ואף אם היו המעות שהלוהו לה בעין, אבל אם קדשה בהנאת מחילת מלוה מקודשת שזה עדיף כך פיר' רש"י, אבל בשטר חוב דאחרי' וכן במשכון שבידו והחזיר לה המשכון שבידו (ש"ע וי"א אפי' לא החזיר לה המשכון מקודשת) מקודשת אפילו במלוה שהיא חייבת.
<h2>דף מח.</h2>
שטר קדושין שכתבו שלא לשמה או לשמה ושלא מדעת' אינה מקודשת (ש"ע ואם כתבו שלא מדעתה הרי זו ספק מקודשת ואם הנייר הוא שוה פרוטה מקודשת על כל פנים) ושלא מדעתה (פיר' שהיתה הכתיבה שלא מדעת האשה) אף על פי שקבלה מדעתה אינה מקודשת.
<h2>דף נו:</h2>
המקדש (פסחים דף ז' כ"א ונדרים מ"ז) באיסורי הנאה אינו כלום (ש"ע כ"ח באיסורי הנאה דאורייתא כגון חמץ דאורייתא בשעות דאורייתא, ובחמץ דאורייתא ושעות דרבנן או איפכא הוי ספק מקודשת ואיסורי דרבנן שאין להם עיקר בדאורייתא מקודשת) מכרן וקידש בדמיהן מקודש' חוץ מעכו"ם שתופסת דמיה.
<h2>דף נח:</h2>
העושה שליח (נ"ח ונ"ט א"ע ל"ה וע"ש) לקדש לו אשה והלך השלי' וקדש' לו לעצמו מה שעשה עשוי (ש"ע אם לא קדשה במעות המשלח) אלא שנהג בו מנהג רמאו' וכן לכל דבר מכר.
<h2>דף סא.</h2>
והמקדש על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת בין שיהיה התנאי מן האיש בין מן האשה ובלבד שיהא התנאי כפול, ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ודבר שאפשר לקיימו.
<h2>דף סה.</h2>
והמקדש בעד אחד אין חוששין לקידושין ואפילו שניהם מודים (ש"ע מ"ב ויש מחמירים אם שניהם מודים ובמקום עיגון יש לסמוך אדברי המקילין).
